שיתוף משפחתי במיוחד
חג משפחה שמייח לכולכם !
השבוע הזה כולו היה עבורי בסימן יום המשפחה. היום הזה בשנה, בו בלי להתבלבל נגנב לנו – האמהות – יום האם והפך באחת ליום המשפחה. וטוב שכך! התחלתי את השבוע בהרצאה על משפחות מיוחדות. כמאה אחיות מלוות התפתחות מטיפות החלב בצפון הגיעו וריגשו אותי כל כך כששאלו בענווה שאלות על ההרכב המיוחד של המשפחה שלי. בקשו לדעת מה עזר לי להרגיש שייכת כשהגענו, ריקי ואני, לראשונה עם נוי'ה לתחנה. בהרצאה נכחו נשים מכל הדתות והמגזרים : נשים דתיות יהודיות, מוסלמיות, דרוזיות, נוצריות. שאלו מתוך עניין, סקרנות וברצון אמיתי לדעת. לדעת איך להיות שם עבורנו. עבור כל המשפחות המיוחדות בהרכבים המגוונים והחדשים שהולכים ומתפתחים.
לאורך השבוע בגן, הכרנו את המשפחות של החברים. כל אחד מהילדים הביא תמונה של המשפחה שלו והציג אותה בפני כולם במפגש. ילדים מגיל שנה ועד 5 שנים. כל קבוצה במפגש שלה, מביאה גוונים חדשים לקשת המדהימה הזו שנקראת משפחת קטנטנים. שרנו יחד, הצגנו, סיפרנו סיפורים, רקדנו האחד עם השני וגם עם תמונות ואביזרים. על הלוחות נתלו דמויות שונות של בני משפחה : אבא, אמא, ילדים, כלב, חתול, סבא וסבתא. ממקומי כגננת, עלי להביא בחשבון את כל הרכבי המשפחות השונים. לתת מקום של קבלה וביטוי לכולם. בכל שנה אני חוככת בדעתי ומחשבות בלי סוף חולפות בראשי : האם לתלות על הלוח הרכבים נוספים של משפחות ? האם יש מקום לכל המגוון? אם אשמיע היום במפגש שיר על אמא – איך ירגיש הילד שיש לו שני אבות? אם אשמיע שיר על אבא, מה תחשוב לעצמה הילדה שיש לה שתי אמהות ? האם להגיש אביזר לריקוד עם תמונה של אבא וילד לילדה שאין לה אבא ? אולי כדאי שאתן לה רק תמונה של אמא וילדה? האם להשמיע את השיר :"זה התחיל בשני הורים, עליזים וצעירים שהולידו בשבילי את המשפחה שלי…" ואיך נשיר אותו אם לפחות שניים מהחברים בגן התחילו בכלל בבנק הזרע ?
אני בטוחה שחלקכם צוחקים עכשיו…. האמת, כשאני כותבת את זה עכשיו, זה באמת קצת מצחיק. אבל במהלך השבועיים האחרונים בכלל לא צחקתי. כל פרט קיבל חשיבות ומחשבה נוספת. הרגישות של כל משפחה מיוחדת כזו בשיאה. כל משפחה רוצה להרגיש שייכת. כל זוג הורים – סטרייטים, הומואים, לסביות, יחידניות – רוצים לוודא שהילדים שלהם מרגישים בטוח. מרגישים שלמים. שיש להם הכל גם אם אחת מהדמויות שעל הקיר, חסרה במציאות.
אז לכם, יקרים שלי, מנסיוני האישי כאמא בכל הסטאטוסים האפשריים( כמעט) : נשואה, חד הורית, בזוגיות עם אישה. ובכולם כמעט חגגתי חגיגות יום המשפחה. פעם עם אבא, פעם בלעדיו, ופעמים אין ספור עם עוד אמא. לכם, הורים מיוחדים שלי, אני רוצה לאמר, שתמיד ולעולם הילדים שלנו יראו אצל האחרים את ה"אחרות". אולי הם אפילו ישאלו אתכם כמו שנשאלתי אני :"נום נום , למה אין לי אבא?" אולי אפילו ירוצו בראשכם ספק מחשבות ספק האשמות כמו "האם נהגתי נכון?" "האם אני מחסירה ממנה משהו בעצם הבחירה שלי ?" "האם הוא זקוק לדמות אם ?" "האם היא זקוקה לדמות אב ?" ועוד ועוד שאלות שיעוררו ספק בהורות של עצמכם. אז די. זה הרגע להכניס לראש שהילדים של כולנו זקוקים רק לדבר אחד. ל א ה ב ה.
האמינו לי.
קראתי, חקרתי, שאלתי. כשצרכיו הבסיסיים של ילד נענים : מזון, טיפול, דאגה, חינוך ואהבה. הוא יגדל ללא תחושת חוסר.
ילד זקוק לדמות הורה. באיזו קונסטלציה, באיזה הרכב ? קצת פחות חשוב. אז לאור כל הנאמר, ולסיכומו של נושא המשפחה, השישי הזה הסתיים בחגיגות שהגיעו לשיאן בפארק שעשועים בו התכנסנו כל משפחת קטנטנים המורחבת לבילוי משפחתי מהנה וקבלת שבת משותפת. איזה עונג שבת. כמה נהניתי לראות את כל החברים רצים ומשתוללים , משחקים יחד, עולים על המתקנים עם ההורים, עם סבא וסבתא, עם חברים. איזה אושר צרוף לראותם חבושים בכיפות ומטפחות, שרים יחד ומקבלים את השבת .
אז אני יושבת עכשיו במרפסת ביתי, מדושנת עונג. תחושה ענקית של אהבה וסיפוק . זכיתי להיות חלק מכל כך הרבה משפחות.
ועכשיו מתפנה לשבת משפחתית משלי.
תודה לכל מי שלקח חלק בשבוע הזה. תודה לכל המשפחות שמאפשרות לי להרגיש חלק מכן.
שבת של אהבה לכם,
נעמי
