זוגות יקרים, אנחנו הופכים להיות הורים ברגע ההחלטה להרות. הרבה לפני שהתינוק מגיע לעולם, אנחנו מתחילים ל"קנן". מי במחשבות ומי בפועל. למענכם, אספתי כמה נקודות להתייחסות לפני הצטרפות יורש/ת העצר. זה הזמן להתחיל לשאול את עצמנו כמה שאלות ולהכין את עצמנו עד כמה שאפשר לעתיד לבוא. מוכנים?
1. היכונו היכונו, חייכם לא יחזרו להיות החיים אותם הכרתם!
2. שינה – שנו כמה שיותר! התפנקו על הזמן הקצוב שנשאר לכם בידיעה ברורה שיחלפו עוד שנים עד שתוכלו להתעורר מתי שאתם רוצים בשבת..
3. צאו לחופשה זוגית. עכשיו ומהר! מהרגע שמצטרף תינוק לחיק משפחה, חופשה זוגית הופכת להיות יעד נכסף שקשה מאוד להגיע אליו. ועד שמגיעים, משלימים שעות שינה ופחות נהנים מה"ביחד" הזוגי.
4. עשו שיחה זוגית מכוונת מטרה בה תדונו על הקשיים הצפויים, על המחשבות המדאיגות אתכם, החששות לקראת הגעת התינוק/ת. אין צורך לפתור שום דבר, רק "לנקות ארובות דאגה". היו קשובים אחד לאחר/ת.
5. קבעו זמן לשיחה פרקטית, ממש עכשיו, לפני הלידה ואחריה באופן קבוע. בשיחה תדונו בפרטים הפרקטיים: האכלה- בקבוק/הנקה, החלפות, משמרות לילה, משמרות שבת – כמה שיותר בפירוט, כמה שיותר בכנות, כמה שיותר בשיתוף פעולה. כשתגיעו ל"מאני טיים", לפחות יהיו לכם הסכמות ראשוניות. משם, הקדשה שבועית של שיח הורי-זוגי יוכל להיות בעזרתכם כשתצטרכו להגמיש/לשנות את ההסכם הראשוני שלכם.
6. זכרו! ההורה שנשאר בבית לטפל ברך הנולד ממש לא בחופשת לידה. הדבר האחרון שאפשר לקרוא לתקופה הזו זה "חופשה". אין בה שום דבר מהנה!!! אין בה שמש וגם לא ים, בטח שלא סתלבט, ואם אתם הטיפוסים המטיילים – אז דעו שפרט לטיול מהמטבח לחדר או גג לקניון הקרוב לבית מגורכם, לא מחכה לכם שום חלבלוב או מעיין טבעי בסיום המסלול. מקסימום פליטה או טיטול ספוג.. דברו על הרגע הזה בו האחר חוזר מהעבודה. אחד הרגעים הקשים בהצטרפות תינוק הוא סביבות השעה 18.00 בערב. השעה בה בן/בת הזוג חוזרים מבעבודה הביתה. העברת התינוק בכעס/תסכול/עייפות/התשה תגרום ללחץ ועצבים בזוגיות שלכם. פתחו את זה לשיח, היו כנים וישירים.
7. גם אם אתם "אנשים של בוקר", ונכון להיום "לא צריכים יותר מכמה שעות שינה", דעו שברצף של כמה יממות של טיפול בתינוק, הנפש מתעייפת וגם הגוף. חשוב שתכינו את עצמכם למשמרות שינה.
8. החיבור המיידי לתינוק – אשליה אופטית. אין כזה. אל תצפו לרגע התאהבות, פרפרים בלב, חיבור לבטן, זיהוי התינוק בתינוקיית בית החולים, זה כמעט ולא קורה. חשבו בהגיון, האם אתם באמת יכולים לזהות תינוק שהיום ראיתם בפעם הראשונה?! מבין 15 תינוקות אחרים שנראים פחות או יותר אותו דבר?
9. דעו, אתם כנראה מעכשיו לא תהיו יותר בטוחים בכלום! גידול ילד ראשון הוא הרבה ניסוי וטעייה. תחושות הבטן שלכם הן אמיתיות ובדרך כלל לא יטעו אתכם. בררו עם עצמכם מהם הפחדים שלכם ומה באמת קורה. עשו הפרדה. אם אתם מרגישים שאתם הולכים לאיבוד, קחו כמה מפגשי הדרכת הורים. ההשקעה שווה.
10. פרסומות שקריות בטלויזיה מתהדרות בתינוקות שמנמנים מחייכים ובאמא רעננה ומאופרת, חייכנית וחיננית מחליפה/מקלחת/מלבישה/מאכילה.. אין כזה !!!! שומעים ?! אין כזה!!! הרגעים בהם אנחנו נהנים מההורות שלנו הם קטנים ומצומצמים.
והכי חשוב, להרבה הורים יש איזושהי שאיפה להיות ההורים הכי טובים. מה זה להיות ההורה הכי טוב? אני אומר לכם, להיות הורה בשיפור תמידי. זה להיות ההורה הכי טוב. להיות צנוע, להבין שתמיד יש מה ללמוד, לטעות וללמוד, ולאפשר מרחב לטעויות. לאהוב, לכעוס, להיות מתוסכל, להרגיש חוסר אונים, לכאוב, לדאוג, להתפעל, להתרגש ובעיקר ללמוד. לשאול. לדאוג לקבל הכוונה ועזרה בדרך. להיות במגמת שיפור תמידית.
נעמי
