הקשבה
אנחנו יכולים להיות שם ולשקף התבגרות, גדילה, כוחות, לשדר אמון בילד וביכולותיו, ועם כל אלה, יעמוד מולנו ילד שיסרב להתחיל בתהליך. הסיבות לסירוב הן רבות ומגוונות, ולצערי, מיותר יהיה לשאול את הילד את השאלה המעיקה בתבל: "למה?" הוא לא מסוגל לענות לכם. אני יכולה לספר לכם שהסיבות – רובן ככולן – טמונות באמונה של הילד בעצמו או במאבק כוח האופייני לגיל (שנה וחצי-שלוש שנים). יהיו הסיבות אשר יהיו, שום תהליך גמילה לא יצליח או יושלם אם לא יהיה שם ילד שמוכן להתגייס לתהליך. אם הילד מסרב, זרמו איתו. בתקופה הסמוכה לסירוב, עודדו אותו ושקפו לו יכולות שלו. אתגרו אותו במשימות שהוא יכול לבצע בבית, ואז הציעו לו שוב.
בחירה
הבחירה היא עוד כלי שימושי שבאמצעותו הילד ירגיש משמעותי, חשוב, עצמאי, ויחד עם זאת חשוב לזכור שהבחירה היא בתוך גבולות שקובע אותם ההורה האחראי והבוגר.
לדוגמא: אפשר ללכת עם הילד לבחור יחד את התחתונים שהוא רוצה.
דוגמא נוספת: את תהליך הגמילה מטיטולים כדאי להתחיל בקיץ – בסוף שבוע או ברצף אחר של ימים שבו ההורים יכולים לשהות עם הילד למשך זמן ארוך. לכן אפשר להזמין את הילד לבחור אם להתחיל את התהליך בבוקר או בצהרים? בשישי הקרוב או בשישי הבא?
חשוב לזכור, כי גמילה היא תהליך של שליטה על הצרכים, וככל שהילד יתנסה ויחווה שליטה בתהליך כך יתמודד טוב יותר עם תהליך השליטה ביציאותיו.
עידוד
העידוד הוא כל דבר שמעלה את הערך העצמי של הילד בעיני עצמו וגורם לו להרגיש בעל יכולת. העידוד הוא כלי מרכזי בדרכי החינוך המועילים על פי התיאוריה האדלריאנית, הוא כלי מרכזי התומך בבניית דימוי עצמי חיובי של ילד.
ילד זקוק לעידוד בכל עת, אך בעיקר ברגעים בהם הוא נכשל. לכן בתהליך הגמילה שבמהלכו ישנם הרבה פספוסים ונסיגות, תפקיד ההורים הוא לעודד את ילדם, לחבר אותו לכוחות שלו, להראות לו את ההצלחות שלו, את הדרך שהוא עשה. למרות שהילד לכלך את המכנסים בקקי, למרות שהשטיח נרטב, למרות שבדיוק הם יצאו מהבית בלי בגדים להחלפה, או למרות שהוא בחר לתת את המוצץ במתנה או להיפרד מהבקבוק/ שמיכי ועכשיו הוא בוכה, מתחרט ומתקשה להירגע. דווקא ברגעים האלו שהילד לא הצליח להתאפק, ברגעים בהם הוא יודע שההורים מאוכזבים ממנו או כעוסים, חשוב לחזק אותו ולעודד אותו, על מנת שיחזור להאמין ביכולת שלו להצליח בתהליך, היחס והתגובה של ההורים לכישלונות ישפיעו מאוד על הדימוי העצמי של הילד. בנוסף כדאי לחזק את הילד גם כאשר הוא מצליח בתהליך.
פינוק וחסות יתר
המטרה בסוף כל תהליך גמילה, היא היציאה מתלות לעצמאות. לדוגמא, בגמילה מטיטולים המטרה היא שהילד ידע באופן עצמאי לזהות את הצורך לעשות את צרכיו מספיק זמן לפני שהתהליך קורה ולהספיק להגיע לשירותים בזמן. לכן אם ההורה ייקח כל הזמן את האחריות להזכיר לילד ללכת לשירותים, הוא עושה שירות שהילד אמור לעשות בעצמו. דוגמא נוספת של לקיחת אחריות בגמילה ממוצץ, בה נתקלתי לא מעט, היא הדוגמא של ההורה שומר מוצץ חירום בארון אחרי שהילד כבר מסר את כל המוצצים ונפרד מהם. הילד חווה קושי להירגע/להירדם וההורה מוציא את המוצץ ממחבואו ונותן אותו לילד. בכל הדוגמאות הללו, המסר לילד הוא: "אתה לא יכול לבד, אתה תלוי בעזרה שלי".. למעשה הורה שלוקח אחריות על התהליך הוא הורה שלא סומך על היכולת והמסוגלות של הילד. המסר שיעבור לילד ישפיע על הדימוי העצמי שלו ועל תהליכי הגמילה השונים.
גבולות בגמילה
גבול מפריד בין דבר לדבר, בין זמן לזמן (אבן שושן) לדוגמא: תקופה בה הילד עושה את צרכיו בטיטול לבין תקופה בה הילד עושה את צרכיו בשירותים, תקופה בה הילד נעזר במוצץ להירגע לבין תקופה בה הילד מרגיע עצמו באופן עצמאי. אך למעשה יש משמעות רחבה יותר לתהליך השינוי. מדובר על יכולת של הילד להיות עצמאי יותר, יכולת שליטה על צרכים של הילד, יכולת הרגעה עצמית, יכולת דחיית סיפוקים ועל היחס של הילד לנושא ניקיון והגיינה. לכן חשוב שכהורים נזהה קודם את הגבולות שלנו, האם אנחנו פנויים באמת לעבור תהליך כזה בעת הנוכחית? או כדאי שנמתין עד שהלחץ בעבודה יחלוף, עד שנעבור דירה, עד אחרי לידת התינוק החדש. מכיוון שחשוב שנוביל את תהליך הגמילה כשאנחנו באמת מוכנים ובשלים לכך, כדי שהמסר ביחס לגבולות החדשים יהיה ברור ועקבי. חשוב להיות רגישים ולזכור שעל מזבח הגבול הברור וההתנהלות העקבית לא נגלה נוקשות ואטימות ולכן אם נגלה במהלך תהליך הגמילה שהילד לא משתף פעולה, מגלה נסיגה כללית בהתנהגות וכדומה נעצור את התהליך.
פרסים ועונשים או תוצאות טבעיות והגיוניות
פרס או עונש הם מעוררי מוטיבציה חיצונית שניתנים על ידי הדמות הסמכותית על מנת לגרום לילד לעשות (מתוך רצון לקבל את הפרס) או למנוע (מתוך פחד) לבצע פעולות מסוימות. היתרון בשיטה במקרה של פרס שהיא יכולה לזרז את הרצון של הילד להצליח בתהליך, וכך ההורים יכולים לדעת האם יש לילד את היכולת הגופנית לזהות את הצורך בעשיית הצרכים, להתאפק ולפעול בהתאם. החיסרון בשיטה, שהילד לומד שלכל דבר שהוא עושה יש מחיר, והוא יכול להתחיל לדרוש פרסים כדי לעשות דברים, וכדפוס קבוע בבית אפשר לדעת איפה זה מתחיל ולגלות מהר מאוד שזה מגיע רחוק. עונש שניתן כאשר הילד מפספס, יכול לגרום לילד בושה מבוכה, פחד מפני כישלון, התאפקות, פגיעה בדימוי העצמי ולעיתים מקור למאבק כוח או אפילו רצון לנקמה, לסיכום פגיעה בילד וביחסים עם ההורה.
לשיטתנו השליטה בצרכים היא הפרס, יכולת הרגעה עצמית היא פרס, יכולת דחיית סיפוקים היא פרס. כל אלו מסמלות את היכולת של הילד, את המסוגלות הבגרות והעצמאות של הילד, עשיית פיפי וקקי בשירותים היא שיפור בתנאים של הילד. הרגעה ללא תלות במוצץ – גם היא שיפור בתנאים של הילד. אפשר לחזק את הילד על ידי עידוד היכולת בפניו ובפני בני משפחה או חברים, על ידי הענקת תעודת התבגרות בסיום תהליך הגמילה.
לסיכום
גמילה היא תהליך הדורש בירור, גיבוש עמדה חינוכית ואמון ביכולות של הילד. בהינתן כל אלה, ובהתייחס לעקרונות החשובים בגמילה, הילד שלנו יוכל לנוע על הרצף שבין תלות לעצמאות ביתר קלות. ילד עצמאי יגדל להיות מבוגר המאמין בעצמו וביכולותיו, בעל בטחון עצמי ובעל תחושת ערך טובה.
בהצלחה,
נעמי
