המעבר הזה מומלץ מגיל 10 חודשים בערך, והוא מעבר לא פשוט עבור הורים. כהורים, נידרש במעבר הזה לשאול את עצמנו האם בעינינו הילד שלנו כבר יכול להיות ניזון באופן בלעדי מאוכל מוצק. כאן מתחילות "מחשבות אכילה" שלנו לגבי ילדינו, שבמידה וניתן להן מקום של כבוד והיגיון בריא, יאפשרו לילדינו לחיות חיים שלמים ללא מחשבות/הפרעות אכילה. ילד בעל התפתחות נורמטיבית – ללא עיכובים התפתחותיים על בסיס ביולוגי-אורגני כלשהם, יכול להיות ניזון מאוכל מוצק (טחון/מרוסק) לחלוטין מגיל 10 חודשים.
תהליך הגמילה מתחלק לשני שלבים עיקריים, שלב הבירור ושלב היישום. גמילה קצרה ויעילה, תשלב את שניהם.
שלב ראשון – שלב הבירור
בשלב הבירור, נתייחס לשלושת הגורמים המהווים בסיס בגמילה יעילה:
בשלות, שיתוף והתייעצות, תיאום ציפיות
כדאי לשתף ולהתייעץ ולתאם צפיות עם המעורבים בחיי הילד (גננת/מטפלת/סבא/סבתא) ולבדוק יחד את מידת הבשלות של הילד לגמילה.
בירור בשלות היד במעבר משתיה בבקבוק לשתיה מכוס, ואכילה עצמאית
האם הילד בשל מבחינה מוטורית?
האם מסוגל לעשות את פעולת האכילה – לאחוז חפץ ולשחרר, להעביר חפץ ממקום למקום, לקחת אוכל ביד/לשים אוכל בכף/לנעוץ במזלג ולהכניס לפה?
האם הילד בשל במבחינה קוגנטיבית?
האם מקשר רעב לפעולת אכילה?
האם הילד בשל מבחינה מילולית?
מבקש לאכול בג'סטות שונות (בכי/מילים/הברות)?
האם הילד בשל מבחינה רגשית?
מסוגל הבין ולקבל גבולות כגון: אוכלים בישיבה, לא זורקים אוכל, מסוגל להתמודד עם תסכול ולהירגע.
שיתוף, התייעצות ותיאום ציפיות עם מטפלים שותפים (סבא/סבתא, מטפלת, צוות גן)
כל תהליך/קבלת החלטות בנושא עיצוב התנהגות של ילד, יעבוד ביתר יעילות כאשר יש שיתוף פעולה של כל הגורמים הבאים במגע עם הילד. ובכלל זה: סבא/סבתא – במידת ומעורבים בגדילה ובטיפול בילד/אחים/מטפלת/גננת/צוותים חינוכיים.
כמו בכל משימה, שיתוף פעולה של כל הגורמים הללו, יסייעו בהצלחת התהליך ויהוו גורמים משפיעים ומשמעותיים בהצלחתו.
כבר בשלב הבירור, כזה המתבצע בענווה ורצון אמיתי בשיתוף פעולה, אנחנו מגייסים את השותפים השונים שלנו בהתחלתו של התהליך. בהתייעצות ובירור בנושא עם הגורמים השונים, נוכל לקבל תמונת מצב מלאה.
תיווך הדרך לגורמים המטפלים
איך נייצר שיתוף פעולה בגמילה עם סבא/סבתא/מטפלת/גן?
השיחה תתקיים תוך שיתוף כן, אמיתי והדדי של שני הצדדים ולקיחת אחריות על הקשבה, הכלה וקבלה.
- ניזום הזמנה לשיחה ממוקדת בנושא גמילה ממוצץ
- נשתף במחשבות שלנו, אמונות שלנו, רגשות שלנו כהורים בנושא הגמילה
- נשתף בעובדות הקשורות ביכולת להיגמל ובאות לידי ביטוי בבית
- נקשיב למחשבות, אמונות, רגשות של הגורם המטפל בנושא הגמילה
- נקשיב לעובדות הקשורות ביכולת להיגמל ובאות לידי ביטוי בגן
- נדון בדרכי הגמילה הנהוגות על ידי הגורמים המטפלים, על יתרונותיהן וחסרונותיהן
- נבצע החלטה משותפת לה שותפים שווים – הורים וצוות מטפל
- נסכם את פרטי ההחלטה ונפרט דרכי פעולה
שלב שני – שלב היישום
רק לאחר שביררנו בשלות ותיאמנו עמדות עם גורמים מטפלים, מתחיל תהליך הגמילה עם הילד. במידה והילד עדיין אינו מסוגל לקיים שיח או דיון (מפאת גיל/התפתחות), נתאים שיחה זו ליכולותיו ונקצרה.
- שיתוף ותיאום ציפיות עם הילד (בהתאמה לגיל/התפתחות)
שיתוף ותיאום ציפיות עם הילד ייעשה באמצעות שיחה משפחתית, בשיחה זו אנו משתפים את הילד בהחלטה ההורית שלנו, כאן לא ייפתח דיון סביב הרצון של הילד, שכן מעבר לאכילה עצמאית תלויה בהורים. ילד צעיר, כל עוד מגישים לו בקבוק – יאכל מבקבוק. בשלב כלשהוא, כל ילד (בעל התפתחות נורמטיבית) יבקש לאכול בעצמו/ ינסה לחקות את ההתנהגות של המבוגרים סביבו ויביע רצון להתנסות באכילה עצמאית. האחראיים על המעבר הזה הם ההורים.
שיתוף והתייעצות במעבר משתיה בבקבוק לשתיה בכוס –
"אני חושבת שאתה מספיק בוגר ומסוגל לשתות מכוס כמו אמא ואבא. אתה כבר עשה המון דברים בעצמך", כאן המקום לפרט ולתת דוגמאות: אוכל בעצמך, בונה בלגו, עורך שולחן, לוקח באופן עצמאי משחק ומחזירו למקום כשמסיים וכדומה. "אני סומכת עליך ומאמינה שאתה יכול ומסוגל. מה אתה אומר? רוצה לנסות?"
הילד מודע לכוחותיו, ליכולות שלו, לאמון שלנו בו ומוכן לנסות. מה עכשיו?
- יעד מוחשי במעבר משתיה בבקבוק לשתיה מכוס – גמילה קצרה והחלטית הנשענת בעיקר על היכולת הפיזית של הילד. ההדרגה בגמילה זו יכולה להיעשות בגילאים מאוד צעירים ובאמצעות כוסות פטנט – כוסות עם מכסה אטום שהילד צריך לינוק מהן על מנת לשתות ובכך מונעות מהנוזל להישפך, דרך כוס עם מכסה אטום אבל ללא סוגר יניקה – כוס המדמה את פעולת השתייה מכוס רגילה אך במידה ואוחזים בה לא נכון, המים נשפכים, ועד לשיחה המטרימה (משורש ט.ר.מ) הבאה: "היום אחרי הגן נלך יחד ונבחר לך כוס חדשה של ילדים גדולים", כאן אני משתפת את הילד שלי בבחירת כוס שתייה רגילה.
הצעת עזרה ושיתוף פעולה של ההורה בתהליך, הפרדה בין זמן חינוך לזמן תגובה
זמן חינוך – בסיום השיחה המטרימה, על ההורה לשתף את הילד בנכונות שלו לעזור, לעודד ולשתף פעולה בתהליך. הצעת העזרה צריכה להיות מוגדרת וברורה מראש לילד ולהורה, כך כאשר הילד ייפגש עם הקושי – הוא יידע בדיוק איך ההורה שלו יכול ומוכן לעזור לו. הגדרת העזרה, עבור ההורה, היא קרש הצלה ברגעי הקושי והמשבר של הילד ותשמש אותו ככזה כשיידרש להגיב לתסכול בזמן אמת.
זמן תגובה – זמן אמת. כשאני, כהורה, הכנתי את עצמי ואת הילד שלי מראש שזו הדרך יחידה בה אני מתכוונת לעזור לו, אני לא אכנע למניפולציות רגשיות בזמן אמת, ולא אתרגש מעוצמותיהן. כשהוא יבכה, יצעק או יביע את הקושי שלו בכל דרך אחרת. כשאדרש להגיב בזמן אמת, אגיב בקצרה, באסרטיביות וללא כעס.
סיבה נוספת להבהרת והגדרת העזרה בשיח מטרים (מהשורש ט.ר.ם), היא שהילד שלנו לא בהכרח יסיק מההתנהגות שלנו בזמן אמת שאנחנו עוזרים לו. הוא ידרוש הצלה מיידית, ואנחנו נציע הגשת העזרה. בגמילה הגשת העזרה היא בעצם קביעת גבול הורי והעברת אחריות לילד, מתוך אמונה אמיתית ביכולת שלו להתמודד.
עזרה הורית במעבר משתיה מבקבוק לשתיה בכוס –
זמן חינוך – הזמן בו נלמד את הילד לשתות בכוס החדשה. נדגים לו בעצמנו ונעביר לו את הכוס להתנסות בעצמו.
זמן תגובה – עידוד: "אני רואה את המאמצים שלך, אתה יכול, אתה מסוגל"
לסיכום,
גמילה היא תהליך הדורש בירור, גיבוש עמדה חינוכית ואמון ביכולות של הילד. בהינתן כל אלה, ובהתייחס לעקרונות החשובים בגמילה, הילד שלנו יוכל לנוע על הרצף שבין תלות לעצמאות ביתר קלות. ילד עצמאי יגדל להיות מבוגר המאמין בעצמו וביכולותיו, בעל בטחון עצמי ובעל תחושת ערך טובה.
בהצלחה,
נעמי
